ההגדרה של מחלת עור תעסוקתית הינה פשוטה: מחלת עור שנגרמת על ידי גורמים הנמצאים בסביבת העבודה.
רוב מחלות העור התעסוקתיות נגרמות עקב חשיפה לכימיקלים וגורמות לדלקת עור ממגע הן מהסוג האיריטנטי והן מהסוג האלרגי. שאר מחלות העור התעסוקתיות יכולות לנבוע גם מזיהומים, טראומה, סטרס בסביבת העבודה ואף גידולים סרטניים בעור עקב חשיפה לחומרים או לקרינת השמש.
קיימים מספר מקצועות, בהם חשיפה לחומרים אופייניים לעיסוק עלולה לגרום לסיכון גבוה יותר ללקות במחלות עור.
תעשיית היופי: ספרים, קוסמטיקאיות, בניית ציפורניים
- ספרים – מחקרים ממקומות שונים בעולם מצביעים כי זהו המקצוע עם הסיכוי הכי גבוה ללקות בדלקת עור ממגע, עד כדי כך שהוקמו בעולם מרכזים רפואיים ייעודיים לטיפול במחלות עור של ספרים. השילוב של עבודה עם מים ודטרגנטים עם חומרים אלרגניים, דוגמת צבעי שיער וחומרים מבהירים, מעלים את הסיכוי ללקות בבעיות עור, בעיקר בכפות הידיים, בעיות העלולות להקשות על הספרים בתפקוד היומיומי ועלולים לסכן את המשך הקריירה שלהם.
- קוסמטיקאיות – עלולות אף הן ללקות באלרגיות של העור, כתוצאה ממגע אינטנסיבי עם מוצרי טואלטיקה, קוסמטיקה ושמנים ארומטיים, המכילים מגוון אפשרי עצום של אלרגנים, לרבות חומרי שימור, מתחלבים, חומרי בישום ועוד. למרות הדעה הרווחת כי מוצרים "טבעיים" אינם בעייתיים בפן הרפואי, הרי שהמציאות מוכיחה כי גם המוצרים ה"טבעיים" אחראיים למקרים רבים של אלרגיה.
- בניית ציפורניים ולאק ג'ל – החומר האקרילי המעורב בתהליך הבנייה ולאק ג'ל ידוע כבעל פוטנציאל גבוה להשרות אלרגיה, ולא רק במגע ישיר, אלא גם באמצעות אדי האקריל, העולים בעת תהליך הבנייה. לכן, לא נדיר לראות בונות ציפורניים עם תפרחת אלרגית עזה, המערבת לא רק את כפות הידיים אלא גם את העור החשוף, בעיקר הפנים, הצוואר והאמות.
תעשיית המזון
מזון עלול לגרום לאלרגיה לא רק בבליעה, אלא גם כתוצאה ממגע במזון. לכן, אין זה נדיר כלל לראות בקליניקה עובדים בתעשיית המזון, לרבות טבחים, קונדיטורים, עובדי מטבח, עיבוד בשר ודגים, הלוקים באלרגיה ממגע במזון. האלרגיה מתבטאת לרוב בתפרחת, אך כאן עלולה להתרחש גם תגובה מערכתית העשויה להתבטא אף בחנק.
עובדי צוות בריאות
רופאים, אחיות וצוות סיעודי, הבאים במגע עם חומרים העשויים להשרות אלרגיה, לרבות חומרי חיטוי ותרופות. גם כאן, עשויה להישקף סכנה לחיי העוסקים במקצוע, בעיקר מלטקס המצוי בכפפות ובצנרת רפואית. מכיוון שהצוות הרפואי מרבה לבוא במגע עם לטקס, הסיכוי לפתח אלרגיה לחומר זה גבוה מאשר הסיכוי בקרב האוכלוסייה הכללית.
ענפי המכונאות ומקצועות הרכב
זוהי אוכלוסיה המרבה לבוא במגע עם חומרים שהינם מגרים את העור באופן בלתי ספציפי, כמו גריז, דטרגנטים ולכלוך, אך גם כאן יכולה להיגרם אלרגיה ספציפית לשמנים, דלקים, חומרי צבע, ניקוי והדבקה. גם בענפים אלו, שיעור הלוקים בבעיות עור, בעיקר ברבות השנים של העיסוק במקצוע, הינו גבוה.
כוחות הביטחון
העוסקים במקצועות המקבילים לאלו האזרחיים, דוגמת מכונאות, באים לחשיפה רבה יותר לחומרים, מעצם האינטנסיביות שבשרות הצבאי, הדורש לעיתים מזומנות שעות עבודה רבות יותר. חשיפה תעסוקתית ייחודית לכוחות הביטחון הינה לבישת המדים, בעיקר מדי הדקרון, שהינו כשלעצמו בד המגרה את העור, ועלול לגרום לאלרגיה.
תחום הבניין והשיפוצים
בהקשר זה, אנו מונים בנאים, צבעים, רצפים וגם "שיפוצניקים". עיקר התגובות בעור הינן למלט, המכיל חומר הנקרא כרום, חומר בעל פוטנציאל רב לגרום לתגובה אלרגית. מכיוון שהעוסקים בתחום לא באים במגע עם מלט רק עם הידיים, הרי שאין זה נדיר לראות עוסקים בתחום עם פריחה על פני אזורים נרחבים של העור.
סרטן העור הנגרם בעבודה
עיקר סרטני העור בעבודה נגרמים עקב חשיפה לשמש. מקצועות שבהן ישנה חשיפה משמעותית לשמש לאורך שנים, מעמידים את העובד בסכנה להתפתחות סרטן העור. לפיכך קיימת חשיבות רבה למיגון הולם משמש באמצעות ביגוד נכון, שימוש נכון בקרם הגנה וכובע רחב שוליים. קיימים גם חומרים כימיים בסביבת העבודה העלולים להעמיד את הבאים עימם במגע בסכנה להתפתחות סרטן עור.
הטיפול בבעיות עור תעסוקתיות
אין מרשם אחיד לכל אדם שלקה בבעיית עור תעסוקתית, ולכל מטופל נתפרת "חליפה טיפולית" אישית, הנגזרת ממיקומי התפרחת, הכימיקלים איתם בא במגע, אופי המגע עם הכימיקלים וסוג העור של המטופל. באופן כללי, הטיפול מתמקד במניעת מגע ישיר עם גורם האלרגיה, באמצעות שינוי קטן בסביבת העבודה, התאמת אמצעי מיגון הולמים וחינוך המטופל לשימוש נכון בהם. מעקב וליווי המטופל לאורך זמן, מסייעים במקרים רבים למצוא את "שביל הזהב", בין שימור המקצוע והפרנסה, לבין בריאות העובד.
זכויות עובדים הלוקים במחלת עור בעבודה
עובד שנפגע עקב עבודתו יכול להיות מוכר כנפגע בתאונת עבודה. אם המחלה נגרמה כתוצאה מחשיפה לחומרים או לסביבה כחלק מתנאי העבודה זכאי העובד בקשה להכרה כלוקה במחלת מקצוע. ההכרה יכולה לנבוע גם ממנגנון של מיקרוטראומה, דהיינו פגיעה שנגרמה כתוצאה מפעולות ממושכות וחזרתיות כחלק מהעבודה.
לשם הכרה במחלה כמחלת מקצוע ולקביעת אחוזי הנכות הנגרמים ממנה בערכאות השונות לרבות ביטוח לאומי, ביטוחי אובדן כושר עבודה והליכים משפטיים רצוי להצטייד בחוות דעת רפואית של רופא מומחה הבקי במחלת המקצוע ובגורמים להארעותה.